זמן קצר לאחר הגיעי לקיבוץ ברור חיל בשנת 1955 התחלתי עם חברי החדשים לתור את הסביבה. במיוחד היה חביב עלינו, לקראת סוף שנות החמישים כפר ערבי נטוש שבו היה בוסתן שהכיל מכל טוב: ענבים, אבטיחים ותאנים בקיץ, תפוזים ושקדים בחורף. במתחם הבוסתן היו כמה חורבות, אבל לא נתנו באמת את דעתנו עליהן. הן היוו תזכורת לכך שפעם התגוררו שם אנשים. סיפור המכתב אירע אי-שם בחורף שבתחילת 1959 או בסופה של שנה זו, כי בפורים 1960 כבר הייתי אחריה
באחת השבתות לאחר שניתך גשם בקיבוץ ואף בכפר החרב, הבחנתי בפינתה של קופסא כסופה מבצבצת מהקרקע הרטובה. איש לא היה לידי, כך שיכולתי לתהות לבדי על תכולתה של הקופסא. גליתי בתוך קופסת הפח הסגורה והחלודה בחלקה פריט אחד בלבד: מכתב שבתוכו תמונה. הוא נשמר היטב תודות להיותה של הקופסא סגורה ואטומה. לקחתי את הקופסא עמי, כדי שאמי תוכל לשפוך אור על זהותה
אמא בחנה את המכתב ביסודיות וזיהתה מיד במה מדובר: זהו מכתב מעיראק (לפי בולי הדואר שהודבקו עליו) שעבר את הצנזור הצבאי הבריטי (לפי התווית והחותמת שבצידו). המכתב נשלח לקראת סוף פברואר 1948 והוחתם ע"י הצנזור בתחילת מרס 1948. בתוך המעטפה הייתה תמונתו של חייל עיראקי צעיר (נראה כבן 20) ובעל גוון פנים שחרחר. הוא חבש כובע בד בעל חוד כלפי מעלה. המכתב נשמר אצלי, אך באחד ממעברי הדירות הוא אבד
מכל מקום – מה עושה מכתב של חייל עיראקי בחורבות כפר ערבי? הדעת נותנת שמדובר במכתב מקרוב משפחה של הנמענים שנמצא בעיראק והתגייס לצבאה. אין להוציא מכלל אפשרות שהוא גויס (בשל מוצאו אולי) ליחידה שעמדה לפלוש למדינה היהודית ברגע שזו תוקם (ואכן פלשו יחידות עיראקיות לא"י מיד לאחר הכרזת המדינה). אני ממשיך להפליג בדמיוני, וסבור שיתכן שבטקסט המכתב כתב החייל דברי עידוד לקרוביו, בנוסח "בקרוב אבוא לשחרר אתכם מעולם של הציונים". לא מצאתי קורא ערבית שיכול היה לשפוך אור על הכתוב ע"י החייל
כדי להבין היכן נמצא המכתב, אביא מעט פרטים על הכפר הנטוש. כפר זה נקרא אד-דיקס, והוא שויך לנפת באר שבע המנדטורית, ממש על גבולה של נפת עזה, כמטחווי 6-7 ק"מ מהכפרים בריר (שלידו הוקם משלט ברור חיל ב- 20 באפריל) וכפר נג'ד (מזרחית לאור הנר של היום). שני הכפרים הגדולים-יחסית שויכו לנפת עזה. מעט מאד מידע ניתן לאסוף על הכפר ותושביו הערבים. לפי מפקד האוכלוסין שנעשה ע"י שלטונות המנדט בשנת 1931, היו בכפר 606 תושבים (כולם ערבים), בתוכם 331 גברים ו- 275 נשים. אלא שכנראה שהכפר היה בלתי אטרקטיבי בעליל, כיוון שתשע שנים קודם לכן (במפקד הראשון של שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1922) נספרו בכפר 2,160 תושבים, בהם 1,099 גברים ו- 1,061 נשים. בתי הכפר נבנו מטיט ורק רצפות הבתים היו עשויות מאבנים מסותתות זו לצד זו, וכך ניתן היה לדעת היכן קיימת חורבה. מכאן ניתן להניח שתושבי הכפר היו חקלאים פשוטים, ולא אפנדים עשירים. כנראה היו ביניהם מחזיקי נשק, שניסו לפגוע בלוחמי הפלמ"ח שהגיעו לסביבה באפריל 1948. מיד לאחר הקמת המשלט בברור-חיל הותקפו הפלמ"חניקים ע"י כפריים מהסביבה, שלבסוף ברחו מכפריהם ב-12 במאי, שלושה ימים לפני הכרזת העצמאות. אם התכוון החייל העיראקי שולח המכתב למצוא מי מקרוביו בכפר אד-דיקס, תוחלתו נכזבה מראש. העיראקים לא הגיעו רחוק בכל מקרה, ונהדפו בשערי קיבוץ גשר. כאשר הוכרזה ההפוגה הראשונה ב- 1.6.1948 כבר לא היו ערבים באזור של בריר-נג'ד-אד-דיקס ושאר הכפרים בסביבה
נשארת התהייה מי היו הכפריים הללו, שהיו ביניהם כאלה שקיבלו מכתבים מהארצות השכנות. כנראה שחלקם לא היו כה תמימים כפי שרבים מ"אוהבי ישראל" נוהגים להציג אותם. כיום האזור משגשג ופורח למרות הקירבה שלו לרצועת עזה הרוחשת שנאה כלפינו. האזור משגשג למרות הכל, וטוב שכך
באחת השבתות לאחר שניתך גשם בקיבוץ ואף בכפר החרב, הבחנתי בפינתה של קופסא כסופה מבצבצת מהקרקע הרטובה. איש לא היה לידי, כך שיכולתי לתהות לבדי על תכולתה של הקופסא. גליתי בתוך קופסת הפח הסגורה והחלודה בחלקה פריט אחד בלבד: מכתב שבתוכו תמונה. הוא נשמר היטב תודות להיותה של הקופסא סגורה ואטומה. לקחתי את הקופסא עמי, כדי שאמי תוכל לשפוך אור על זהותה
אמא בחנה את המכתב ביסודיות וזיהתה מיד במה מדובר: זהו מכתב מעיראק (לפי בולי הדואר שהודבקו עליו) שעבר את הצנזור הצבאי הבריטי (לפי התווית והחותמת שבצידו). המכתב נשלח לקראת סוף פברואר 1948 והוחתם ע"י הצנזור בתחילת מרס 1948. בתוך המעטפה הייתה תמונתו של חייל עיראקי צעיר (נראה כבן 20) ובעל גוון פנים שחרחר. הוא חבש כובע בד בעל חוד כלפי מעלה. המכתב נשמר אצלי, אך באחד ממעברי הדירות הוא אבד
מכל מקום – מה עושה מכתב של חייל עיראקי בחורבות כפר ערבי? הדעת נותנת שמדובר במכתב מקרוב משפחה של הנמענים שנמצא בעיראק והתגייס לצבאה. אין להוציא מכלל אפשרות שהוא גויס (בשל מוצאו אולי) ליחידה שעמדה לפלוש למדינה היהודית ברגע שזו תוקם (ואכן פלשו יחידות עיראקיות לא"י מיד לאחר הכרזת המדינה). אני ממשיך להפליג בדמיוני, וסבור שיתכן שבטקסט המכתב כתב החייל דברי עידוד לקרוביו, בנוסח "בקרוב אבוא לשחרר אתכם מעולם של הציונים". לא מצאתי קורא ערבית שיכול היה לשפוך אור על הכתוב ע"י החייל
כדי להבין היכן נמצא המכתב, אביא מעט פרטים על הכפר הנטוש. כפר זה נקרא אד-דיקס, והוא שויך לנפת באר שבע המנדטורית, ממש על גבולה של נפת עזה, כמטחווי 6-7 ק"מ מהכפרים בריר (שלידו הוקם משלט ברור חיל ב- 20 באפריל) וכפר נג'ד (מזרחית לאור הנר של היום). שני הכפרים הגדולים-יחסית שויכו לנפת עזה. מעט מאד מידע ניתן לאסוף על הכפר ותושביו הערבים. לפי מפקד האוכלוסין שנעשה ע"י שלטונות המנדט בשנת 1931, היו בכפר 606 תושבים (כולם ערבים), בתוכם 331 גברים ו- 275 נשים. אלא שכנראה שהכפר היה בלתי אטרקטיבי בעליל, כיוון שתשע שנים קודם לכן (במפקד הראשון של שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1922) נספרו בכפר 2,160 תושבים, בהם 1,099 גברים ו- 1,061 נשים. בתי הכפר נבנו מטיט ורק רצפות הבתים היו עשויות מאבנים מסותתות זו לצד זו, וכך ניתן היה לדעת היכן קיימת חורבה. מכאן ניתן להניח שתושבי הכפר היו חקלאים פשוטים, ולא אפנדים עשירים. כנראה היו ביניהם מחזיקי נשק, שניסו לפגוע בלוחמי הפלמ"ח שהגיעו לסביבה באפריל 1948. מיד לאחר הקמת המשלט בברור-חיל הותקפו הפלמ"חניקים ע"י כפריים מהסביבה, שלבסוף ברחו מכפריהם ב-12 במאי, שלושה ימים לפני הכרזת העצמאות. אם התכוון החייל העיראקי שולח המכתב למצוא מי מקרוביו בכפר אד-דיקס, תוחלתו נכזבה מראש. העיראקים לא הגיעו רחוק בכל מקרה, ונהדפו בשערי קיבוץ גשר. כאשר הוכרזה ההפוגה הראשונה ב- 1.6.1948 כבר לא היו ערבים באזור של בריר-נג'ד-אד-דיקס ושאר הכפרים בסביבה
נשארת התהייה מי היו הכפריים הללו, שהיו ביניהם כאלה שקיבלו מכתבים מהארצות השכנות. כנראה שחלקם לא היו כה תמימים כפי שרבים מ"אוהבי ישראל" נוהגים להציג אותם. כיום האזור משגשג ופורח למרות הקירבה שלו לרצועת עזה הרוחשת שנאה כלפינו. האזור משגשג למרות הכל, וטוב שכך